<h1>ארחות חיים הלכ' עניית אמן סימנים ד'—ה'</h1>
<h2>דף נג:</h2>
וארז"ל גדול העונה אמן מן המברך ופותחין לו שערי ג"ע שנא' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים. ואמרינן באגדתא אמונים שומר ה' שאמר אמן באמונה, אחר תחיית המתים עונין אמן ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינים שהקב"ה מחיה מתים, אחר גאל ישראל עונין אמן ועדיין לא נגאלו ואחר בונה ירושלם ועדיין הוא בחרבנה הוי אמונים שומר ה'. וטעם למה גדול עונה אמן יותר מן המברך לפי שהמברך דומה לשטר חתום ולא נתקיים בב"ד ויכול אדם להכחישו וכשמתקיים אין אדם יכול להכחישו ואמן הוא קיום חתימת הברכה כמו שמצינו בפ' סוטה ואמרה האשה אמן אמן לקיים מה שהשביעה הכהן וכן וענו כל העם ואמרו אמן וכן בירמיה אמן כן יעשה ה'. וי"א כי מפני זה הוא גדול העונה אמן מן המברך לפי שאמן עולה בגימט' כאותיו' השם ככתבו וכקריאתו פי' ביו"ד ה"א ובאל"ף דל"ת והמברך ברכו ככתבו והעונה ברכו בזה ובזה ומאמן אותו בהן: כתב הר"י מקור' ז"ל ומאותה שעה זוכין התינוקות לחיי הע"הב וא"כ אוי להם למדברים דברים בטלים או שחוק בשעת תפלה ומונעין בניהם מחיי הע"הב כי יש לנו לעשות ק"ו בעצמנו מן האומות עכו"ם שאמונתם שקר ועומדים בבית תפלתם כאלמים כל שכן אנחנו שאנחנו עומדים לפני ממ"ה הקב"ה כי ראינו בעינינו כמה בתי כנסיות שנחרבו על שנהגו בהם קלות ראש ונהפכו להיות ע"ז. ואמר הנביא המערת פריצים היא הבית הזה. על כן כל אחד ואחד יתן אל לבו ר"ל להיות חרד לפני בוראו שלא ידבר בשעה שהחזן מתפלל תפלת י"ח. ואחר התפילה יצא מב"הכ ואומר בצאתו ה' נחני בצדקתך וגו'. ואל יפסיע פסיעה גסה כשיוצא. וכשיגיע לביתו יקפוץ מיד לעסוק בד"ת שכן אז"ל היוצא מב"הכ ונכנס לב"המ זוכה ומקבל פני שכינה שנא' ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.
